<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
והיכא שמכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר יש לו לבעל האילנות חצי הקרקע הראויים לאילנות כדגר' זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע ומתקיף לה רב פפא ואם אין לבעל אילנות קרקע לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה אילנות [וזה קנה] (ו)חצי קרקע. ומי שיש לו בשדה חברו אילן אחד או שני אילנות הרי כבר פירשנו שאין לו קרקע אלא אם יבא בעל לתבעו שיעקור אילנותיו הדין עמו כדגר' מתקיף לה רב פפא אם אין לו לבעל אילנות קרקע לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. ותדע דהיכא שמכר לאחד כל האילנות שיש לו בתוך שדהו קנה אותו לוקח הקרקע, והיכא שיש לו שדה ובתוכו אילנות ומכר את השדה לאחר והניח אילנות לעצמו הרי זה הניח חציה לפניו כדגר' פשיטא מכר קרקע והניח אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל הני כיון דמכחשי בארעא שיוריה שייר דאי לא משייר לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. מכר אילנות ושייר קרקע מחלוקת דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו, לרבנן אין לו. לרבי עקיבא דאמר יש לו ואפילו לרב זביד דאמר אין לו ה"מ גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר, לרבנן אין לו ואפילו לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכא דאת בעין יפה זבנת אנא נמי בעין יפה זבני אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר וכבר קבענו למעלה שהלכה כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר.
<h2>דף סא.</h2>
ומה שהזכירו הראשונים לענין הדברים מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס במכר והם כ'. הדרך הא' מכירת הבית שמי שמוכר בית לחברו אין אומרים שכל מה שיש בו מן החדרים ומן היציעות מכר לו אף על פי שפתוחין לתוכו כדג' [ס"א ע"א] המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהוא פתוח לתוכו, ולא את החדר שלפנים הימנו, ופריש בגמרא מאי יציע הכא תרגימנא אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא והוא כמין קרש דומה למגדל. אבל עומקו של בית ורומו נכנס במכר ואף על פי שלא פירש אותו כדג' [ס"ג ע"ב] אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא ואף על גב דכתב ליה עומקא ורומא מ"ט מסתמא לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא, אהני מארעית תהומא ועד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות, ומימרא זו של רב דימי לא באתה אלא כגון שהוא גבהו של גג י' טפחים ורחבו ד' אמות על ד' אמות דהתם דצריך ליה עומקא ורומא לפי שהוא דבר חשוב בפני עצמו כדג' [ס"א ע"א] ולא את הגג בזמן שיש לו ד' אמות מעקה גבוה עשרה טפחים ואמר מר זוטרא הוא דהוי ד' אמות א"ל רבינא למר זוטרא אלא הא דתנן ולא את הבור ולא את הדות דאי הויאן ד' אמות אין אי לא לא, הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא כולה חדא תשמישתא הוא אי הויא ד' אמות חשוב ואי לא לא חשוב. ותדע דהיכא שיש בור ודות בעקר הבנין או הדומה להם שהם נכרים ולא הזכירם להם בפירוש לא נכנסו במכר ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא כדג' [ס"ד ע"א] ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ויתיב רב אשי וקשיא ליה היינו בור היינו דות ואמר מר קשישא לרב אשי אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין נמצא אף על פי שפירש עומקא ורומא אינו מועיל ללוקח להביא אחת מן הדברים שצריכין לו בבור ודות דלעולם בעומקא ורומא או שתיקתו אחד הוא דבלא פי' לא קנה ואינו מועיל עומקא ורומא. אבל היכא שפי' מארעית ארעא ועד רום רקיעא הכא ודאי מהני ליה שיקנה בור ודות ומחילות כדג' [ס"ג ע"ב] לימא מסייע ליה ולא את הדות ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא ואי ס"ד בסתמא קני להני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות הכא במאי עסיקינן דלא כתבא ליה והא אף על פי שכתב ליה קתני הכי קאמר אף על פי שלא כתב לו כמי שכתב לו דמי למקני עומקא ורומא, אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מתהום ארעא ועד רום רקיעא אין אי לא לא והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ואי ס"ד בסתמא לא קני כי גבוה י' טפחים מאי הוי ומתרץ כי גבוה י' טפחים חשיב. והיכא שמכר בית סתם כי האי גונא נכנס במכירה הדלת והמנעולים והמכתשת קבועה והריחיים תחתונות והדומה להם, אבל המפתחות אינן מכורות וכן המכתשת שאינה קבועה והריחיים העליונים כדג' [ס"ה ע"א] המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת קבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת מכר את התנור מכר את הכיריים ושנינו בתוספתא [פ"ג ה"א] מכר את הנגר ואת המנעול ואין לסמוך על הבריתא דגרסינן בה [ס"ה ע"ב] מוכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, אבל לא מכר לא את התנור ולא את הכירים אין הלכה כמותה לפי שהיא סותרת את המשנה וקיימא לן הלכה כסתם משנה. ותדע דכל היכא שאמר לו מכרתי לך הבית עם כל מה שבתוכה נכנס הכל במכר כדגר' [שם] ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים. ותדע דמי שיש לו שני בתים זו לפנים מזו ומכר את שניהם לשני בני אדם או נתן שניהם לב' בני אדם הושוו הלקוחות ובעלי המתנות להיות כחו של זה ככחו של זה ואין לא' מהם דרך על חברו, ואם רצה הפנימי ליכנס לביתו צריך שיקח דרך מן החיצון. ואם [נתן] בית החיצון במתנה לאדם אחד ומכר את הפנימי לאדם אחר אין לאותו לוקח שלקח את הפנימי דרך על החיצון שנתן לו במתנה. אבל אם נתן הפנימי במתנה ומכר את החיצון לאדם אחר יש לפנימי שהוא בעל המתנה דרך על החיצון כדגר' [ס"ה ע"א] איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהם במכר או שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה, וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר, חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל הנותן מתנה נותן את כלה אלמא כיון דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי כיון דיהיב בעין יפה יהיב.
<h2>דף סא:</h2>
מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס כשמוכר סתם ואינו מפרש בפירוש כל מה העניינים שצריך לפרש וענין זה מתחלק לשני עניינים. הענין הא' כגון שהמוכר עומד על גביו ורואהו, והענין הב' הזה אנו מפרשים אותו בשער כ"ג. הראשון מתחלק לשני חלקים היכא שהמוכר והלוקח עומדים על המכר זה רואה שמוכר ומבאר, וזה רואה מה שלוקח בבאו[ר] לית דין ולית דיין. והחלק השני כגון שעומדים על המכר ולא פירשו בבאור כל הדברים שהיו צריכים לפרש, תדע שכגון אלו העניינים הזכירו מהם רז"ל ממה שאדם יכול להתלמד מהם, דיש דברים הנכנסים במכר ויש דברים שאין נכנסים במכר ונתלמדו מן הלשון שאמרו המוכר בשעת מכירה אם אנו רואים אותו לשון שהכל הוא מכור הרי הכל מכור ואם אין אנו יכולין להתלמד מן הלשון הרי אנו חוזרים על מנהג המקומות שהמכר נמכר ועל אותו מנהג של שוקים, ואין ללוקח הזה כי אם מה שנהגו לעשות כדמות אלו הדברים שהרי אנו רואים לדברים שיש להם שם שהולכים אחר מנהג הקריאה ונדונו בו, כל שכן שראוי שנדינו כמנהג השוקים והתגרים בענין מכירתם כדג' [ב"ב ס"א ע"ב] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבורני גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיכי דמי אי נימא דקרו לבית בית ולבירה נמי בירה בית זבין ליה בירה לא זבין אלא דקרו נמי לבירה בית בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו ליה לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביניא אלין קדמי כלום, ולא כתב ליה שמעינן מינה שיורי שייריה. אבל כל היכא שאין אתה מוצא מנהג שתוכל להתלמד ממנו ולא ראיה במה שתוכל לדין בה, התם הוא דריע כחו של לוקח כדג' [שם קס"ו ע"א] יד בעל השטר על התחתונה וגרסינן נמי [שם ס"א ע"ב] א"ל ארעתא מעוט ארצות שתים, ועקר דבר זה לפי שכל מי שתובע הוא צריך להביא ראיה בעדים והספק' עליו הוא כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] כלל גדול אמרינן בדין המוציא מחבירו עליו הראיה.
והדרך הד' מכירת בית המרחץ תדע המוכר בית המרחץ אין הנסרים בכלל ולא הספסלים ולא את הולאות אבל מקומות שאלו הדברים עליהם מונחים מכורים. ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים, ואף על פי שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו לא נכנס בכלל המכר מקום שהמים מתכנסים בו ולא מקום כנוס העצים אלא אם פי' אותם בפירוש או שיאמר לו הוא וכל תשמישתו אני מוכר לך ושימצור את מצריהם כגון שנפרש דהתם הוא דהויאן מכורים דתשמישיו זה אוצרות המים ואוצרות העצים שמשמשים אותו כדגר' [ס"ז ע"ב] המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הולאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים וגרסינן בתוספתא המוכר בית המרחץ מכר בית היקבים ואת בית הנסרים ואת בית הספסלים ואת בית הולאות, אבל לא מכר לא נסרים עצמם ולא יקבים עצמם ולא ספסלים עצמם ולא ולאות עצמם, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורים בין כך ובין כך לא מכר בריכות המספקות לו מים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ולא מקום כנוס העצים ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישו אני מוכר לך הרי כלם מכורים. ותדע דמה שאמרנו היכא דאמר וכל תשמישו שהן מכורים כגון שמצר לו מצרני אותם מקומות. אבל מצר לו מצרני אותן מקומות ולא אמר לו וכל תשמישו לא מהני ולא מידי אא"כ נוהג בו מנהג המקום מנהג מפורסם שימכרו אותן מקומות עם המרחץ ואף על פי שאין מפרשין, וכן נמי כל הדומה למרחץ כמו בית הריחיים ושאר דברים שיש להם מקומות חוצה להם שמשמשין אותם אין נכנסים בכלל המכר עד שיפרש או עד שיאמר הוא וכל תשמישו וימצור המצרים כדגר' [ס"ח ע"א] ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויאן הנהו חנואת' אבראי דהוו שטחין ביה שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה תניא מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כלן מכורים אמר ליה והא תני ר' חייא אין כלן מכורים אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלין מצרנהא קני ואי לא לא קני, אבל מצר מצרנהא ולא הזכיר כל תשמישיו לא מהני ולא מידי אף על פי שמצר לו מצרניהם כדגר' [ס"א ע"ב] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו וכו' מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביניא אלין קדמי כלום ש"מ שיוריה שייריה וכמו שאפרש זה בשער המצרנים [הוא שער כ"א].
<h2>דף סג:</h2>
ומה שהזכירו הראשונים לענין הדברים מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס במכר והם כ'. הדרך הא' מכירת הבית שמי שמוכר בית לחברו אין אומרים שכל מה שיש בו מן החדרים ומן היציעות מכר לו אף על פי שפתוחין לתוכו כדג' [ס"א ע"א] המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהוא פתוח לתוכו, ולא את החדר שלפנים הימנו, ופריש בגמרא מאי יציע הכא תרגימנא אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא והוא כמין קרש דומה למגדל. אבל עומקו של בית ורומו נכנס במכר ואף על פי שלא פירש אותו כדג' [ס"ג ע"ב] אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא ואף על גב דכתב ליה עומקא ורומא מ"ט מסתמא לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא, אהני מארעית תהומא ועד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות, ומימרא זו של רב דימי לא באתה אלא כגון שהוא גבהו של גג י' טפחים ורחבו ד' אמות על ד' אמות דהתם דצריך ליה עומקא ורומא לפי שהוא דבר חשוב בפני עצמו כדג' [ס"א ע"א] ולא את הגג בזמן שיש לו ד' אמות מעקה גבוה עשרה טפחים ואמר מר זוטרא הוא דהוי ד' אמות א"ל רבינא למר זוטרא אלא הא דתנן ולא את הבור ולא את הדות דאי הויאן ד' אמות אין אי לא לא, הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא כולה חדא תשמישתא הוא אי הויא ד' אמות חשוב ואי לא לא חשוב. ותדע דהיכא שיש בור ודות בעקר הבנין או הדומה להם שהם נכרים ולא הזכירם להם בפירוש לא נכנסו במכר ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא כדג' [ס"ד ע"א] ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ויתיב רב אשי וקשיא ליה היינו בור היינו דות ואמר מר קשישא לרב אשי אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין נמצא אף על פי שפירש עומקא ורומא אינו מועיל ללוקח להביא אחת מן הדברים שצריכין לו בבור ודות דלעולם בעומקא ורומא או שתיקתו אחד הוא דבלא פי' לא קנה ואינו מועיל עומקא ורומא. אבל היכא שפי' מארעית ארעא ועד רום רקיעא הכא ודאי מהני ליה שיקנה בור ודות ומחילות כדג' [ס"ג ע"ב] לימא מסייע ליה ולא את הדות ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא ואי ס"ד בסתמא קני להני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות הכא במאי עסיקינן דלא כתבא ליה והא אף על פי שכתב ליה קתני הכי קאמר אף על פי שלא כתב לו כמי שכתב לו דמי למקני עומקא ורומא, אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מתהום ארעא ועד רום רקיעא אין אי לא לא והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ואי ס"ד בסתמא לא קני כי גבוה י' טפחים מאי הוי ומתרץ כי גבוה י' טפחים חשיב. והיכא שמכר בית סתם כי האי גונא נכנס במכירה הדלת והמנעולים והמכתשת קבועה והריחיים תחתונות והדומה להם, אבל המפתחות אינן מכורות וכן המכתשת שאינה קבועה והריחיים העליונים כדג' [ס"ה ע"א] המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת קבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת מכר את התנור מכר את הכיריים ושנינו בתוספתא [פ"ג ה"א] מכר את הנגר ואת המנעול ואין לסמוך על הבריתא דגרסינן בה [ס"ה ע"ב] מוכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, אבל לא מכר לא את התנור ולא את הכירים אין הלכה כמותה לפי שהיא סותרת את המשנה וקיימא לן הלכה כסתם משנה. ותדע דכל היכא שאמר לו מכרתי לך הבית עם כל מה שבתוכה נכנס הכל במכר כדגר' [שם] ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים. ותדע דמי שיש לו שני בתים זו לפנים מזו ומכר את שניהם לשני בני אדם או נתן שניהם לב' בני אדם הושוו הלקוחות ובעלי המתנות להיות כחו של זה ככחו של זה ואין לא' מהם דרך על חברו, ואם רצה הפנימי ליכנס לביתו צריך שיקח דרך מן החיצון. ואם [נתן] בית החיצון במתנה לאדם אחד ומכר את הפנימי לאדם אחר אין לאותו לוקח שלקח את הפנימי דרך על החיצון שנתן לו במתנה. אבל אם נתן הפנימי במתנה ומכר את החיצון לאדם אחר יש לפנימי שהוא בעל המתנה דרך על החיצון כדגר' [ס"ה ע"א] איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהם במכר או שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה, וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר, חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל הנותן מתנה נותן את כלה אלמא כיון דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי כיון דיהיב בעין יפה יהיב.
<h2>דף סה.</h2>
ומה שהזכירו הראשונים לענין הדברים מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס במכר והם כ'. הדרך הא' מכירת הבית שמי שמוכר בית לחברו אין אומרים שכל מה שיש בו מן החדרים ומן היציעות מכר לו אף על פי שפתוחין לתוכו כדג' [ס"א ע"א] המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהוא פתוח לתוכו, ולא את החדר שלפנים הימנו, ופריש בגמרא מאי יציע הכא תרגימנא אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא והוא כמין קרש דומה למגדל. אבל עומקו של בית ורומו נכנס במכר ואף על פי שלא פירש אותו כדג' [ס"ג ע"ב] אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא ואף על גב דכתב ליה עומקא ורומא מ"ט מסתמא לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא, אהני מארעית תהומא ועד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות, ומימרא זו של רב דימי לא באתה אלא כגון שהוא גבהו של גג י' טפחים ורחבו ד' אמות על ד' אמות דהתם דצריך ליה עומקא ורומא לפי שהוא דבר חשוב בפני עצמו כדג' [ס"א ע"א] ולא את הגג בזמן שיש לו ד' אמות מעקה גבוה עשרה טפחים ואמר מר זוטרא הוא דהוי ד' אמות א"ל רבינא למר זוטרא אלא הא דתנן ולא את הבור ולא את הדות דאי הויאן ד' אמות אין אי לא לא, הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא כולה חדא תשמישתא הוא אי הויא ד' אמות חשוב ואי לא לא חשוב. ותדע דהיכא שיש בור ודות בעקר הבנין או הדומה להם שהם נכרים ולא הזכירם להם בפירוש לא נכנסו במכר ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא כדג' [ס"ד ע"א] ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ויתיב רב אשי וקשיא ליה היינו בור היינו דות ואמר מר קשישא לרב אשי אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין נמצא אף על פי שפירש עומקא ורומא אינו מועיל ללוקח להביא אחת מן הדברים שצריכין לו בבור ודות דלעולם בעומקא ורומא או שתיקתו אחד הוא דבלא פי' לא קנה ואינו מועיל עומקא ורומא. אבל היכא שפי' מארעית ארעא ועד רום רקיעא הכא ודאי מהני ליה שיקנה בור ודות ומחילות כדג' [ס"ג ע"ב] לימא מסייע ליה ולא את הדות ואף על פי שכתב לו עומקא ורומא ואי ס"ד בסתמא קני להני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות הכא במאי עסיקינן דלא כתבא ליה והא אף על פי שכתב ליה קתני הכי קאמר אף על פי שלא כתב לו כמי שכתב לו דמי למקני עומקא ורומא, אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מתהום ארעא ועד רום רקיעא אין אי לא לא והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ואי ס"ד בסתמא לא קני כי גבוה י' טפחים מאי הוי ומתרץ כי גבוה י' טפחים חשיב. והיכא שמכר בית סתם כי האי גונא נכנס במכירה הדלת והמנעולים והמכתשת קבועה והריחיים תחתונות והדומה להם, אבל המפתחות אינן מכורות וכן המכתשת שאינה קבועה והריחיים העליונים כדג' [ס"ה ע"א] המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת קבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת מכר את התנור מכר את הכיריים ושנינו בתוספתא [פ"ג ה"א] מכר את הנגר ואת המנעול ואין לסמוך על הבריתא דגרסינן בה [ס"ה ע"ב] מוכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, אבל לא מכר לא את התנור ולא את הכירים אין הלכה כמותה לפי שהיא סותרת את המשנה וקיימא לן הלכה כסתם משנה. ותדע דכל היכא שאמר לו מכרתי לך הבית עם כל מה שבתוכה נכנס הכל במכר כדגר' [שם] ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים. ותדע דמי שיש לו שני בתים זו לפנים מזו ומכר את שניהם לשני בני אדם או נתן שניהם לב' בני אדם הושוו הלקוחות ובעלי המתנות להיות כחו של זה ככחו של זה ואין לא' מהם דרך על חברו, ואם רצה הפנימי ליכנס לביתו צריך שיקח דרך מן החיצון. ואם [נתן] בית החיצון במתנה לאדם אחד ומכר את הפנימי לאדם אחר אין לאותו לוקח שלקח את הפנימי דרך על החיצון שנתן לו במתנה. אבל אם נתן הפנימי במתנה ומכר את החיצון לאדם אחר יש לפנימי שהוא בעל המתנה דרך על החיצון כדגר' [ס"ה ע"א] איתמר שני בתים זו לפנים מזו שניהם במכר או שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה, וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר, חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל הנותן מתנה נותן את כלה אלמא כיון דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי כיון דיהיב בעין יפה יהיב.
<h2>דף סז.</h2>
הדרך השני מכירת החצר. תדע דמי שמוכר את החצר סתם נכנס במכירתה מה שיש בתוכה מן הבורות ומן הבתים והשיחים והמערות אלא שלא מכר מה שיש בתוכה מן המטלטלין אם לא אמר לו מכרתי לך חצר זו עם כל מה שבתוכה, ואפילו הכי לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה כדגר' המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא בית הבד שבתוכה. ותדע שאם יש בו חנויות הפתוחות לר"ה והם נסתמות לצד החצר אין נמכרות עמה אבל החנויות שהן פתוחות לכאן ולכאן רואים אם רוב התשמיש של אותן חנויות הם מבחוץ אין נמכרים עמה, רוב התשמיש מבפנים הרי אלו נמכרים עמה כדגר' המוכר את הבית מכר בתים החיצונים ובתים הפנימיים ובתי החולסאות חנויות פתוחות לתוכה נמכרות עמה, ושאין פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה ומקשינן והא תני ר' חייא פתוחות לכאן ולכאן נמכרות עמה ומשנינן לא קשיא הא דרב תשמישתיהו לבר הא דרב תשמישתיהו לגו, וכל מה שאמרנו לעיל בדרך הראשון לענין מכירת הבתים שאינו מכור עם הבית מכור עם החצר כדגר' כל שאינו מכור בבית מכור בחצר. ותדע דאין חלוק בין שיאמר מכרתי לך זה הבית בין שיאמר מכרתי לך זו הדירה דלשון אחד הוא ובית משמע כדגר' אמר רבה אי דאמר ליה דרתא כולי עלמא לא פליגי דבתי משמע.
<h2>דף סז:</h2>
הדרך השלישי מכירת בית הבד, כשמכרו סתם ולא פירש כל מה שהיה צריך לפרש. יש מכלי תשמישיו שנמכרים עמו ויש שאין נמכרים עמו כדגר' המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה וגרסינן נמי ואמרינן ים טלפחא, ממל אמר רבה בר ממל מפרכתא, בתולות א"ר יוחנן כלונסות של ארז שמעמידים בהם את הקורה וגרסי' נמי המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים ואת המפרכות מכר את (הרחיים) התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופים. ותדע דמה שאמר בבריתא ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה, כלומר אינו מכור עד שיפרש אין לסמוך על הבריתא דהלכה כסתם משנתנו דקאמר' ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין ונכנס בכלל זה העבירים והגלגל והקורה אבל שאר ענייני הבד לא נכנסו במכירה עד שיפרש אותם כל אחד ואחד בפי' לפי שלא הזכירה אותם ההלכה.
והדרך הד' מכירת בית המרחץ תדע המוכר בית המרחץ אין הנסרים בכלל ולא הספסלים ולא את הולאות אבל מקומות שאלו הדברים עליהם מונחים מכורים. ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים, ואף על פי שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו לא נכנס בכלל המכר מקום שהמים מתכנסים בו ולא מקום כנוס העצים אלא אם פי' אותם בפירוש או שיאמר לו הוא וכל תשמישתו אני מוכר לך ושימצור את מצריהם כגון שנפרש דהתם הוא דהויאן מכורים דתשמישיו זה אוצרות המים ואוצרות העצים שמשמשים אותו כדגר' [ס"ז ע"ב] המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הולאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים וגרסינן בתוספתא המוכר בית המרחץ מכר בית היקבים ואת בית הנסרים ואת בית הספסלים ואת בית הולאות, אבל לא מכר לא נסרים עצמם ולא יקבים עצמם ולא ספסלים עצמם ולא ולאות עצמם, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורים בין כך ובין כך לא מכר בריכות המספקות לו מים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ולא מקום כנוס העצים ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישו אני מוכר לך הרי כלם מכורים. ותדע דמה שאמרנו היכא דאמר וכל תשמישו שהן מכורים כגון שמצר לו מצרני אותם מקומות. אבל מצר לו מצרני אותן מקומות ולא אמר לו וכל תשמישו לא מהני ולא מידי אא"כ נוהג בו מנהג המקום מנהג מפורסם שימכרו אותן מקומות עם המרחץ ואף על פי שאין מפרשין, וכן נמי כל הדומה למרחץ כמו בית הריחיים ושאר דברים שיש להם מקומות חוצה להם שמשמשין אותם אין נכנסים בכלל המכר עד שיפרש או עד שיאמר הוא וכל תשמישו וימצור המצרים כדגר' [ס"ח ע"א] ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויאן הנהו חנואת' אבראי דהוו שטחין ביה שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה תניא מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כלן מכורים אמר ליה והא תני ר' חייא אין כלן מכורים אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלין מצרנהא קני ואי לא לא קני, אבל מצר מצרנהא ולא הזכיר כל תשמישיו לא מהני ולא מידי אף על פי שמצר לו מצרניהם כדגר' [ס"א ע"ב] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו וכו' מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביניא אלין קדמי כלום ש"מ שיוריה שייריה וכמו שאפרש זה בשער המצרנים [הוא שער כ"א].
<h2>דף סח.</h2>
הדרך החמישי מכירת העירות. תדע דמי שמוכר עיר מוכר עמה כל מידי דמקרי קרקע לבר המטלטלים ובעלי חיים שבתוכו ולבר הסנטר שהוא מכיר ענייני העיר ומוצאים ומובאים כדגר' המוכר את העיר מכר בורות שיחין ומערות ושובכות ומרחצאות ובית הבדים ובית השלחין אבל לא מכר את המטלטלים ובזמן שאמר ליה הוא וכל מה שבתוכו אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כלן מכורים. ותדע דאף אותם דברים שאין נמכרים בשדה וכמו שתראה נמכרים בעיר וכדגר' [תוספתא פ"ג ה"ה] כל שאינו מכור בשדה מכור בעיר. רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. ותדע דבכלל מטלטלים איכא כל מה שהוא מטלטל ואפילו הפירות שהן תלושין והזרעים שאינן מחוברים לקרקע והאבנים המטלטלים מן הקרקע. אמר מטלטלי לפלניא כל מאני תשמישתיה לבר מחיטי ושערי, אמר כל מטלטלי אפילו חטי ושערי ואפילו ריחיים העליונה לבר מריחיים התחתונה, אמר כל דמטלטל אפילו ריחיים התחתונה. ותדע דמה שיש בה מבאגי כגון באגי הגדולים, אבל הקטנים מהם אין נמכרים עמה ובנותיה נמי אין נמכרים עמה כדגר' [ס"ח ע"ב] לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ואמרינן מאי שיריה ביזלי, מאי ביזלי אמר רבא פסקי ובאגי, פסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני וגרסינן נמי המוכר את העיר לא מכר את בנותיה רשב"ג אומר מכר את בנותיה. ותדע דהיכא שיש שם ביברים של חיה של עופות ושל דגים ופני הביברים הם לעיר הרי אלו נמכרים עמה, אבל היכא שפניהם אינן לעיר אינן נמכרים עמה, ואם יש לה מקום לים כגון מאיי הים שהוא מאותה העיר או נהר הרי אלו נמכרים עמה כדגר' ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרים עמה ורמינהו היו לה בנות אין נמכרות עמה היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרים עמה לא קשיא הא דנגיה קיהיהו לבר הא דנגי קיהיהו לגאו, אלא הא דקתני ולא את חורשין המוקצין לה אימא המוקצין ממנה, ופי' חורשין יערים כדכתיב [דברים י"ט] ואשר יבא את רעהו ביער ומתרגמינן בחורשא.
<h2>דף סט.</h2>
הדרך הששי מכירת השדה או הפרדס. תדע דמי שמוכר את השדה מכר עמה את האבנים הצריכות לשדה כגון אבנים שמניחים אותם על העמרים כדי שלא יתפזרו ברוח והן מונחות, או כגון אבנים המתוקנות וצבורות לגדור בהם גדר לשדה כדגר' המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה ואמרינן הכא תרגימו אבני דאכפא לר' מאיר דאמר מכר את הכרם מכר את תשמישי הכרם כיון דמתקנא אף על גב דלא מותבן לרבנן מותבן. עולא אמר אבנים הסדורות לגדר לר' מאיר כיון דמתקנן אף על גב דלא סדירן לרבנן דסדירן והא תני ר' חייא אבנים הצבורות לגדר תני סדורות. ותדע שנכנס במכר קנים המתוקנות והן עומדות תחת פארות הגפן הכרם כדגר' ואת הקנים שבכרם ואמרי דבי ר' ינאי קנים המחולקים בכרם שמעמידים תחת גפנים לר' מאיר כיון דמשפין ולא מוקמן לרבנן דמוקמן. ונכנס במכר כל התבואה המחוברת לקרקע ואף על פי שעומדת לקצירה ומחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רבע כדגר' ואת התבואה המחוברת לקרקע ואף על גב דמטיין למחצד ואם היה שם מקום נפרד בפני עצמו שהוא פחות מרובע קב זרע הרי הוא נמכר עמה ואף על פי שהוא גדור בגדר ומתוקן כדתנן ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואף על גב דאלימי. ואם יש בה סוכה של קנים או הדומה להם והיא בנויה בטיט אף היא נמכרת ואף על פי שמטלטלת כדגר' ואת השומירה העשויה בטיט ואף על גב דלא קביע, ואת חרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה שאין גבוהין מן הארץ נמכרים עמה, אבל כל מה שהוא בחלוף ממה שפי' הרי זה אינו נמכר כגון האבנים המתוקנות ואינן עומדות על העמרים או כגון אבנים של בנין שהן מתוקנות ואינן סדורות וכהאי גוונא קנים שאינן עומדים תחת פארות הכרם ואף על פי שהן מתוקנות. והפירות שנקצרו כבר ואף על פי שהן צריכים לקרקע כדגר' אבל לא את האבנים שבכרם שאינן לצרכה למאן דאמר אבניה אכפא לר"מ דלא מתקנן לרבנן דלא מותבן (לעולם) [ולעולא] דאמר אבנים הסדורות לגדר לר"מ דלא מתקנן לרבנן דלא סדירן. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו לר"מ דלא משפיאן לרבנן דלא מוקמן, ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ואף על גב דצריכה לקרקע, ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים כדגר' [ס"ח ע"ב] ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים. ותדע דאף על פי דאמר ליה הוא וכל מה שבתוכה לא מכר מחיצת הקנים שיש בה שעור כדי זריעת רובע קב אם נפרד ממנו ואף על גב דקטיני, ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ואף על פי שהיא קבועה, ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה שיש לה קומה גבוה' על הארץ ואף על פי שאינן גבוהים וחזקים ולא את הבור ולא את הגת בין חרבין ובין ישובין וכמו כן אינו נכנס במכר אפילו ערוגה קטנה של בשמים היכא שיש לה שם בפני עצמה כדגר' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא מחיצת הקנה בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אין נמכרת אמר רב פפא והוא דקרו ליה בי ורדי דפלניא. ותדע דכל מה שיש בה מן האילנות נכנס במכר כדגר' [ס"ט ע"ב] אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ליה ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דקלין ותאלין והוצין, ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא.
<h2>דף עג.</h2>
הדרך השמיני מכירת הספינה. כשמוכר אדם בסתם יש דברים שנמכרים עמה ויש דברים שאין נמכרים עמה, כדגר' המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת כל המנהיגים אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופים ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים וגר' בבריתא המוכר את הספינה מכר את האסכלא ואת באר המים שבתוכה רבי נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית ולית הלכתא לא כרבי נתן ולא כסומכוס. וגר' תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך. נס אדרא וכן הוא אומר שש ורקמה ממצרים. ואת העוגין תני רב יוסף אלו העגונין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה. ואת כל המנהיגים אותה אמר רבא אלו המשוטות, [ע"ז ע"ב] ומאי אנתיקי אמר רב פפא עסקא דאית בה, [ע"ג ע"א] ואמר רבא ביצית ודוגית חדא מלתא אלא האי לשון בבלי והאי לשון ירושלמי, ופי' ביצית ספינה קטנה משמשת את הגדולה, ואסכלא זהו מקום שעושים לירד בו מן הגדולה אל הקטנה כדגר' [שבת קנ"ב ע"א] עשה גוי כבש לירד בו ועשה אסכלא לירד בו.
<h2>דף עז:</h2>
הדרך התשיעי מכירת הקרון בסתם. כדגר' המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון אבל היכא ששניהם אדוקים ועומדים על המכר וחולקים עליו זה אומר מכרתי וזה אומר לא לקחתי הדין עם הלוקח ונכנסו בכלל הממכר כדגר' תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות והא אנן תנן מכר את הקרון לא מכר את הפרדות א"ל אסמי א"ל תתרגם שמעתך באדוקים בו כלומר ששניהם שוים בה.
הדרך העשירי מכירת (השדה) [הצמד] סתם. תדע דמי שמכר את הצמד לא מכר את הבקר, או מי שמכר את הבקר לא מכר את הצמד, אבל אם אותן שהן באותו מקום נוהגים דמי שמוכר את הצמד מוכר את הבקר ותשמישיו כגון שקורים לצמד, הצמד והבקר, ואין בהן מקצת שקורין ומקצת שאין קורין אלא כלם קורין אותה הכי ודאי וברור שנכנס במכר, אבל אם אין קורין אותה כלם כאחד על זה הדרך אלא יש מקצתם שקורין כך ויש מקצתם שאין קורין כך ודאי וברור לא נכנס זה בממכר זה, ולא נכנס זה בממכר זה, ואף אין למדין מן הדמים בזה המקום, ואף על פי שהוסיף בדמים אם כן הם הדמים בכדי שהדעת טועה, דפעמים שאדם מוסיף בדמי החפץ כדי לקנותו. אבל אם הוי התוספת מרובה בכדי שאין הדעת טועה דאין אדם בן דעת שיקנה זה החפץ לבדו בזה הדמים התם ודאי ילמדו מן הדמים ויכנס הכל במכר. וכגון ששוה דמי העול עשרה זוזים שוה הבקר מאה זוזים ונתן הוא ק' בודאי וברור מעולם לא טעה בדבר זה ולא לקח כי אם הכל והתם הוא דהויאן הדמים ראיה, אבל היכא שאין התוספת כ"כ אלא בכדי שהדעת טועה תדע דאם מכר המוכר ללוקח את הכל מרצון נפשו הרי נתקיים המקח אבל אם עדיין לא משך הלוקח ורוצה הלוקח לסתור את המקח מחמת אונאה שיש בו הדין עמו כדגר' מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעים, כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים והדבר ידוע שאין הצמד שוה מאתים זוז, וחכמים אומרים אין הדמים ראיה, ואמרינן היכי דמי אילימא דקרו לצמדא צמדא ולתורא תורא צמדא זבין ליה תורא לא זבין ליה אלא דקרו ליה נמי לתורא צמדא כולה זבין ליה לא צריכא דקרו ליה לצמדא צמדא ולתורא תורא וקרו נמי לתורא צמדא, רבי יהודה סבר הדמים מודיעים ורבנן סברי אין הדמים ראיה. ואי אין הדמים ראיה להוי בטול מקח וכי תימא קסברי רבנן כי האי גונא לא הוי אונאה ולא והא תנן רבי יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו, מאי אין הדמים ראיה בטול מקח, ואי בעית אימא לא קשיא כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה. ותדע כי על זה הענין ועל זה התיקון ממנהג המקום ובכדי שאין הדעת טועה באותה התוספתא דגרסינן [פ"ד] מכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העול. מכר את העגלה מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העגלה. ותדע דמן הדרך הזה שפי' אנו למדים לכל מקח וממכר שבעולם דכל דבר שקורין אותו באותו מקום ידינו עליו אם יש מקצתם שקורין ומקצתם שאין קורין יחזרו לדמים לכדי שאין הדעת טועה וכמו שפי'.
<h2>דף עח.</h2>
דרך י"ט מי שמוכר חמור סתם. וכגון שאין על גב החמור כלום ולא פירש אם מכר לו כליו ואם לא, תדע שנכנס במכר האוכף והמרדעת והקלקלי והחבק שהוא חגור, אבל לא נכנס במכר שק ודסקיא וכומני עד שיפרש בפי' או שיאמר כליו אני מוכר עמו, וזה שאמרנו בזמן שאין על גביו כלום, אבל בזמן שהכלים הללו על גבי החמור הרי אלו נכנסו במכר ואין למוכר שיערער עליו בכלום כדגר' המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו רבי יהודה אומר פעמים מכורים ופעמים אינן מכורים כיצד היה החמור לפניו וכליו על גביו ואמר לו מכור לי חמורך זה כליו מכורים, חמורך הוא אין כליו מכורים, ואמר עולא מחלוקת בשק ודסקיא וכומני דת"ק סבר חמור לרכיבה עומד ונחום המדי סבר חמור למשאוי עומד אבל אוכף ומרדעת דברי הכל מכורים, מתיבי חמור וכליו אני מוכר לך הרי זה מכר את האוכף ואת המרדעת ואת הקלקלי ואת החבק, אבל לא מכר שק ודסקיא וכומני ובזמן שאמר הוא וכל מה שעליה הרי כלן מכורים טעמא דאמר ליה חמור וכליו הוא דאוכף ומרדעת מכורים הא לא אמר ליה חמור וכליו לא, הוא הדין דאף על גב דלא אמר ליה חמור וכליו, אבל שק ודסקיא וכומני אין מכורים ופירשו מאי כומני אמר רב פפא בר שמואל מרכבתא דנשי. ואבעיא להו בעודן עליו מחלוקת אבל בשאין עודן עליו מודה להו נחום המדי לרבנן דאין מכורים או דלמא בשאין עודן עליו מחלוקת אבל בעודן עליו מודו ליה רבנן דמכורים, ת"ש ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שעליו הרי כלן מכורים טעמא דאמר ליה הכי הא לא אמר ליה הכי אין מכורים, אי אמרת בשלמא בעודן עליו מחלוקת הא מני רבנן היא אלא אי אמרת בשאין עודן עליו מחלוקת אבל בשעודן עליו דברי הכל מכורים מני לא רבנן ולא נחום המדי, אלא לעולם בשאין עודן עליו מחלוקת ורבנן היא ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שראוי להיות עמה.
<h2>דף עח:</h2>
ותדע דאם אתה מוצא בגמרא דמאן דסבירא ליה דמי שמוכר חפץ מוכר תשמישי חפץ אין הלכה כמותו דגר' אמר אביי ר' אליעזר ורשב"ג ורבי מאיר וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירי להו דכי מזבין אינש מידי הוא וכל תשמישתיה זבין, ותדע דכל מקום שאתה מוצא בגמרא ר' פלוני ור' פלוני אמרו דבר אחד זהו שטה ואין הלכה כמותן והכא נמי כיון דהוי שטה אין הלכה כמותן דלעולם מי שמכר אין בכלל המכר אלא כגון אלו דברים שפי' לעיל. ולעולם צריך שילך אחר מנהג המדינה ובכל מקום ומקום ועל אותן דרכים שפי' וכדגר' בתוספתא [פ"ד] מקום שנהגו למכור הרי אלו מכורים, והכי נמי צריך לחקור ולדקדק לענין הדמים שפי' לראות בכדי שאין הדעת טועה ולדקדק קריאת שם החפץ בכל מקום ומקום היאך קורין אותו. ותדע דכל היכא דאיכא בבתים או בחצרות שום דבר שהוא מחובר בטיט ודאי וברור דמכור כגון מלבנות והדומה להם, אבל מה שאינו מחובר בטיט כגון היתדות נשאלה שאלה זו ועלתה בתיקו [ס"ט ע"א] דבעי ר' אלעזר ברבי שמעון מלבנות של חלונות הכא ודאי לגאו דעבידי להו או דלמא כיון דמחברי מחברי תיקו ובעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו היכא דמטלטלי כחדא לא תיבעי לך כי תיבעי לך היכא דמטלטלי לחודייהו מאי תיקו וכבר פי' לעיל כל תיקו דממונא בזה השער מהו.
דרך י"א מכירת החמור סתם. כדגר' המוכר את החמור לא מכר את הסיח. דרך י"ב מכירת פרה סתם. כדגר' המוכר את הפרה לא מכר את בנה. דרך י"ג מכירת אשפה סתם. כדגר' המוכר את האשפה מכר זבלה. דרך י"ד מכירת הבור סתם. כדגר' מכר את הבור מכר מימיו. דרך ט"ו מכירת כוורת סתם. כדגר' מכר כוורת מכר את הדבורים. דרך ט"ז מכירת שובך. כדגר' מכר שובך מכר יונים.
דרך י"ח מכירת העבדים והשפחות סתם ולא פירש אם מכר המלבושים עליהם וכלי עדי ואם לא. תדע דמי שמוכר עבד ושפחה מוכר כל מלבוש שעליו לבד מלבוש משי ומה שהוא [מכלי] (מבלי) עדי כגון טבעות ונזמים והדומה להם כדגר' [תוספתא פ"ד] המוכר שפחה לחברו מכר כלים שעליה ואפילו הן מאה, אבל לא מכר את השירים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה. ותדע דכל היכא שאמר לו היא וכל מה שעליה הכל הוא מכור כדגר' שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך אף על פי שיש עליה כלים שוה מאה מנה כלם מכורים. ותדע דמי שמוכר שפחה מעוברת סתם או פרה מעוברת סתם ולא פי' הולד, הרי הולד נכנס במכר. אבל מי שמוכר שפחה מינקת או פרה מינקת סתם אין הולד בכלל כדגר' [שם] שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד, שפחה מינקת אני מוכר לך לא מכר את הולד.
<h2>דף פא.</h2>
השער השביעי מכירת האילנות. תדע דמי שמוכר שני אילנות בתוך שאר אילנות והיתה מכירתו סתם שלא הזכיר אם יש לו קרקע אם לאו תדע דאין לו קרקע אבל יש לו דרך לאותן שני אילנות על המוכר, אם נעקרו אותן שני אילנות אין לו ללוקח באותו קרקע כלום. אבל אם מכר שלשה אילנות בתוך שאר אילנות ולא הזכיר אם יש לו קרקע ואם לאו תדע דיש לו קרקע מקומות שהאילנות נטועים בו וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו בכל סביבותיהם. ואם נעקרו האילנות נשתייר לו קרקע, אבל אין לו דרך על המוכר בין שהיו האילנות קיימים בין שלא היו האילנות קיימים אלא ברצון המוכר כדגר' הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו ה"ז לא קנה קרקע, ר"מ אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הבית ואם מתו אין לו קרקע, קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה העולה מן הגזע ומן השרשים שלו ואם מתו יש לו קרקע ומפרשינן [פ"ב ע"א] בכמה א"ר חייא בר אבא אר"י הרי זה קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו, מתקיף לה ר' אלעזר השתא דרך אמרת לא אלמא אמרינן ארעא אחרי היא כמלא אורה וסלו יש לו א"ר זירא מדברי רבינא נלמד קנה שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך מאי טעמא דאמר ליה לוקח בארעא דידך קיימי.
<h2>דף פג.</h2>
אבל הוי יודע דמי שלוקח שלשה אילנות בסתם שפי', צריך שיהיו שם שלשה עניינים ואחר יכנס הקרקע שתחתיהן וביניהם בכלל מכירתן עם אלו ארבעה תנאים שנפרש. הענין הא' שלא יתקרבו זה לזה ולא יתרחקו זה מזה אלא מדה ידועה כגון מארבע אמות עד י"ו אמות ואם היו מקורבים פחות מד"א או מרוחקים מי"ו אמה לא נכנס הקרקע בכלל המכר עם האילנות. והענין השני שיהיו נטועים בנטיעה חצובה שנים בשורה אחת ואחד כנגדם, אבל אם הם נטועים מכוונים בשורה לא נכנס הקרקע בכללם. הענין השלישי שיקנם שלשתם בבת אחת אבל אם קנה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו לא נכנס הקרקע בכללם כדגר' וכמה יהא ביניהם אמר רבא הלכתא מד"א עד י"ו תניא כותיה דרבא כמה יהו מקורבים ד"א וכמה יהו מרוחקים י"ו אמה על י"ו אמה הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ יש לו קרקע, פחות מיכן או יתר על כן או שלקחן בזה אחר זה הרי זה לא קנה את הקרקע ולא את האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. [פ"ג ע"ב] וכיצד עומדים רב אמר כשורה ור' יוחנן אמר כחצובה מאן דאמר כשורה כש"כ כחצובה ומאן דאמר כחצובה אבל כשורה לא והלכתא כר' יוחנן. ותדע כשאנו מודדים לידע כמה יש בין אילן לאילן צריך שימדוד מגוף האילן שלא ימדוד מן הענפים מלמעלה מפני שהן מתקצרין ועולין ויבא להרבות באמות ואם יבא למדוד מן השורש ממש כיון שהוא עבה ומתרחב על פני הארץ יבא למעט באמות הילכך אינו מודד אלא מעקר האילן לא למעלה הרבה ולא למטה הרבה כדגר' בעי ר' ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד אמר ליה רב גביה' מבי כתיל לרב אשי ת"ש רכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר שני שבה. הענין הד' ג' אילנות הללו צריכים שיהיו על הקרקע של אדם אחד ושיהא המקום כולו נראה כאחד, אבל אם הויאן השנים על הקרקע שלו והוי השלישי על הקרקע שאינו שלו אי נמי שהויאן שנים בתוך השדה ואחד על המצר שבינו ובין חברו או כגון שמפסיק בין ג' אילנות הללו בור או רשות הרבים או הדומה לאלו, שאלה זו נשאלה בגמרא ועלתה בתיקו כדגר' בעי רב פפא מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו שנים בתוך שדהו ואחד בתוך של חברו מהו תיקו. בעי רב אשי רשה"ר מהו שתפסיק רכבא ודקלי מהו שתפסיק תיקו. ועקר דיננו בכל תיקו שהוא דממונא דכל היכא שהממון ביד אחד מהם הוא יותר חזק בטענה ועל התובע להביא ראיה, אבל כל היכא שהטענות שוות לא זה חזק יותר מזה ולא זה חזק יותר מזה הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקים. ואלו (התביעות) [הבעיות] דרב פפא ורב אשי הרי נפלו בספק מאחר שיש לאילנות שלשה עניינים הללו שפי' ויש לו ללוקח טענה גדולה כיון שנתקצבו בהם שלשה עניינים ויש לו למוכר נמי טענה גדולה בהפסקה זו שביניהם הילכך חולקים אותו קרקע שבין שני האילנות. ולא תעלה על דעתך לומר היכא אמרינן דיש לו קרקע היכא שהן גדולים אבל היכא שהם קטנים לא אלא אם לא היו שם אלא ג' בדי אילן שעקריהם נראים הרי יש לו קרקע כדגר' בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה בדי אילן מהו אמר ליה רב גביה מבי כתיל ת"ש המבריך שלשה גפנים ועקריהם נראים רבי אליעזר בר' צדוק אומר אם יש ביניהם מד"א עד שמנה הרי אלו מצטרפות ואי לאו אין מצטרפות.
<h2>דף פג:</h2>
דרך י"ז מכירת הראשים בבהמה דקה ובגסה אם מכר את הרגלים אם לא כדגר' המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה. אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר הרגלים, מכר הרגלים לא מכר את הראש, מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר הקנה.
<h2>דף קסו.</h2>
מה שנכנס במכר ומה שאינו נכנס כשמוכר סתם ואינו מפרש בפירוש כל מה העניינים שצריך לפרש וענין זה מתחלק לשני עניינים. הענין הא' כגון שהמוכר עומד על גביו ורואהו, והענין הב' הזה אנו מפרשים אותו בשער כ"ג. הראשון מתחלק לשני חלקים היכא שהמוכר והלוקח עומדים על המכר זה רואה שמוכר ומבאר, וזה רואה מה שלוקח בבאו[ר] לית דין ולית דיין. והחלק השני כגון שעומדים על המכר ולא פירשו בבאור כל הדברים שהיו צריכים לפרש, תדע שכגון אלו העניינים הזכירו מהם רז"ל ממה שאדם יכול להתלמד מהם, דיש דברים הנכנסים במכר ויש דברים שאין נכנסים במכר ונתלמדו מן הלשון שאמרו המוכר בשעת מכירה אם אנו רואים אותו לשון שהכל הוא מכור הרי הכל מכור ואם אין אנו יכולין להתלמד מן הלשון הרי אנו חוזרים על מנהג המקומות שהמכר נמכר ועל אותו מנהג של שוקים, ואין ללוקח הזה כי אם מה שנהגו לעשות כדמות אלו הדברים שהרי אנו רואים לדברים שיש להם שם שהולכים אחר מנהג הקריאה ונדונו בו, כל שכן שראוי שנדינו כמנהג השוקים והתגרים בענין מכירתם כדג' [ב"ב ס"א ע"ב] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבורני גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיכי דמי אי נימא דקרו לבית בית ולבירה נמי בירה בית זבין ליה בירה לא זבין אלא דקרו נמי לבירה בית בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו ליה לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביניא אלין קדמי כלום, ולא כתב ליה שמעינן מינה שיורי שייריה. אבל כל היכא שאין אתה מוצא מנהג שתוכל להתלמד ממנו ולא ראיה במה שתוכל לדין בה, התם הוא דריע כחו של לוקח כדג' [שם קס"ו ע"א] יד בעל השטר על התחתונה וגרסינן נמי [שם ס"א ע"ב] א"ל ארעתא מעוט ארצות שתים, ועקר דבר זה לפי שכל מי שתובע הוא צריך להביא ראיה בעדים והספק' עליו הוא כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] כלל גדול אמרינן בדין המוציא מחבירו עליו הראיה.
